בנם של בלאנש ושלמה. נולד בכ"ט בחשוון תרע"ו (6.11.1915) בסופיה בירת בולגריה. אח לתרצה.

יוסף גדל בסופיה, למד בבית ספר צרפתי. בהמשך סיים בהצטיינות את הקולג' הצרפתי בפלובדיב, והחל ללמוד משפטים באוניברסיטה בסופיה. הוא סיים את לימודיו כתלמיד מצטיין, אולם לא עשה את ההתמחות כנדרש ומשום כך לא קיבל את רישיון עורך הדין, זאת משום שעם סיום חוק לימודיו דבק בו חיידק היהדות והציונות.

תפנית זו החלה ב-1937, אז הגיע לבולגריה המנהיג זאב ז'בוטינסקי על מנת לעורר ולהזהיר את היהדות המקומית מהגורל הצפוי ליהדות אירופה לאחר עלות היטלר לשלטון והשתלטות הנאציזם בגרמניה. נאומיו חוצבי הלהבות הדליקו אור אדום בקרב רבים וטובים, בהם יוסף - עד אז היה שקוע רובו ככולו בלימודיו ובהרחבת השכלתו, כעת חש לראשונה בחייו את הזיקה ליהדות ולציונות. תחילה הצטרף לשורות תנועת "המכבי", אך הפעילות בתנועה הייתה בעיקר ספורטיבית ולא סיפקה אותו. הוא פנה לתנועת בית"ר, בה מצא פעילות אידאולוגית כפי שביקש.

מתחילת דרכו בתנועת בית"ר בלט, ואחרי פחות משנה של פעילות כחבר מן השורה קיבל לידיו את הפיקוד על קן התנועה. פעילותו הייתה בעיקר חינוכית, העמקת האידאולוגיה בקרב הנוער וקיום מחנות קיץ ארציים. חבריו ופקודיו בתנועה סיפרו על רמתן הגבוהה של השיחות והפעולות אותן העביר, על העומק הפילוסופי, על ניתוחים רעיוניים ועל דרכו להסיק מסקנות מתנועות שחרור לאומיות – כמו המהפכה הצרפתית והתפתחות המרקסיזם.

יוסף לא ייחס חשיבות מרבית למדים של התנועה, בניגוד למנהיגי התנועה לא הגזים בערך תרגילי הסדר ולא שם דגש על בניית גוף החבר - אלא על פיתוח האישיות, הרוח והחשיבה. הוא גרס שדרך לימוד והכרה של ההיסטוריה יוכלו חניכיו לגבש ולחזק את דעותיהם ורעיונותיהם הציוניים, ובדרך זו חשב לבנות אב טיפוס של איש התנועה.

פעילותו הציונית נגדעה בעודה באיבה עם תחילת מלחמת העולם השנייה, כניסת הגרמנים לבולגריה, הקמת מחנות העבודה ואיסור כל פעילות ציונית. הוא ניסה לעלות ארצה באופן בלתי לגאלי אך מאמציו לא נשאו פרי, נתפס ונלקח ע"י השלטונות למחנות. ב-1941 שהה במחנה עבודה ובשנתיים הבאות במחנה כפייה. עם כניסת הרוסים לבולגריה, בערב פסח תש"ד (1944) הצליח להשיג סרטיפיקט (אישור הגירה) במסגרת ועד ההצלה ועלה סוף סוף לארץ ישראל.

בארץ ידע ימי מחסור ודוחק. תקופת מה עבד כפועל וליטש יהלומים, אך המצוקה הכלכלית הייתה רבה. ב-1946 הצטרף למחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל), בה מצא את מקומו. הודות לרמתו האינטלקטואלית ולשליטתו בשפות רבות, ובעיקר בצרפתית, שימש יוסף הג'ינג'י (כך היה כינויו בתנועה) מתורגמן לראשי הארגון כאשר נפגשו עם אישים זרים, כן קיים את הקשר עם עיתונאי חוץ ויחד עם קומץ חברים עסק בתעמולה, בהסברה רעיונית ובגיוס.

בשנת 1948 נשלח ע"י לח"י לצרפת ולצ'כיה, בימי מלחמת העצמאות תרם רבות עת קיים שם מגעים ופגישות עם עיתונאים ואנשי רוח וגייס כספים, נשק ואהדה בקרב המקורבים לשלטונות.

ב-1950 חזר ארצה משליחותו, גר בחיפה ועבד בסוכנות היהודית – בקליטת עולים במעברת "שער העלייה". לאחר שנתיים פרש. הוא התקשה מאוד למצוא תעסוקה בשל עברו בשורות המחתרת, אחרי שעבד מספר חודשים בערבה בפיתוח ובסלילת כבישים החליט לנסוע ללימודים בצרפת. למד בסורבון בפריז מדעי המדינה ופילוסופיה, במקביל עבד כעיתונאי ועסק גם בתרגום.

בהיותו בפריז פגש ב-1955 את יצחק שמיר, שהיה מפקד המחתרת והכירו היטב, ובתיווכו החל לעבוד במוסד למודיעין כעובד מקומי.

בשנים הבאות הוכיח יוסף את עצמו כעובד מסור ויעיל, עבר השתלמויות שונות ועבד במוסד בארץ ובמדינות שונות בחו"ל, אליהן נשלח עם משפחתו – אשתו ובתו - לתקופות ממושכות. מעבר למסירותו למשפחתו ולעבודה אהב מאוד מוזיקה ואומנות, ובשעות הפנאי הירבה בקריאת ספרים.

יוסף עדניה נפל בעת שירותו ביום י' באב תשכ"ט (24.7.1969), בגיל חמישים וארבע. הוא נפטר בנכר, לאחר שלקה בשטף דם במוח. הובא למנוחות בבית העלמין בפתח תקווה-סגולה. הותיר אישה, בת ואחות.

יוסף מונצח בבית יד לבנים בתל אביב, בגן הבנים בעיר ובאתר המורשת והזיכרון של קהילת המודיעין בגלילות.